עיריית אשדוד נ' מטרו קאר 2006 בע"מ ואח'

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתה של המבקשת כי אורה על הארכת המועד להגשת בקשה מטעמה לביטולו של פסק הדין אשר ניתן כנגדה בתיק זה, בהעדר הגנה, ביום 24/6/2008, על הסך של 87,120 ₪, בגין היותה בעלת השימוש והשליטה בחברת מטרו קאר 2006 בע"מ (להלן: "הנתבעת מס' 1"), אשר החזיקה בנכסים ברח' ההדרים באשדוד, בשטח שיפוטה המוניציפאלי של המשיבה, ולא שילמה עבור חובות ארנונה ו/או אגרת ביוב ו/או אגרת מים ו/או אגרת שמירה בגין נכסים אלה.

המבקשת טענה בבקשתה, שהוגשה ביום 31/1/2010, כי רק כחודש ומחצה לפני הגשתה נודע לה כי ניתן פסק דין כנגדה לטובת המשיבה, וזאת במסגרת עיקול שהוטל על חשבונה.

המבקשת טענה כי יש לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק, שכן אין אישור מסירה כדין בתיק בית המשפט, וכן מטעמים נוספים, שכן חיובה נובע מטענות בדבר הצורך בהרמת מסך בינה ובין הנתבעת מס' 1 ו/או תוך הסתמכות על סע' 8(ג) לחוק ההסדרים, ואין מקום לחיובה באופן אישי, לטענתה, שכן לא התקיימו התנאים הנדרשים לעניין.

לטענת המבקשת, לנתבעת מס' 1 לא היו נכסים כלשהם או כספים, ולא הועברו אליה נכסים של הנתבעת מס' 1 והיא אף לא משכה כמעט כספים מהנתבעת מס' 1.

המשיבה טענה בתגובתה, כי המבקשת ידעה על ההליך המתנהל נגדה כבר ביום 10/1/2008, עת הודבק כתב התביעה במקום מגוריה, ברח' שבט ראובן 3/46, באשדוד ו/או כאשר הגיע אביה לפגישה עם ב"כ המשיבה, בטרם מתן פסק הדין ו/או כאשר נמסרה אזהרה בבית המבקשת, לידי אמה, ביום 13/8/2008 ו/או כאשר נערך עיקול מיטלטלין ברישום, בבית המבקשת, ביום 19/1/2009 עת נכחה במקום ו/או לכל המאוחר, כאשר הגישה בעצמה בקשה ללשכת ההוצאה לפועל, ביום 18/10/2009 בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצועו של פסק הדין נשוא הבקשה.

לעניין סיכויי הגנתה של המבקשת טענה המשיבה כי המבקשת הכחישה בצורה גורפת וסתמית את העברת הנכסים מהנתבעת מס' 1 אליה, וזאת ללא פירוט מינימלי וללא הצגת מצבת הנכסים ו/או דו"חות שהגישה הנתבעת מס' 1.

עוד טענה המשיבה כי המבקשת ציינה ש"כמעט" ולא משכה כספים מהנתבעת מס' 1, ודי בכך כדי להראות שהמבקשת משכה כספים במקום לשלם את חובות הנתבעת מס' 1 למשיבה.

בתשובתה טענה המבקשת כי אינה מכחישה את קבלת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל.

עוד טענה המבקשת כי לא קיבלה לידה את כתב התביעה ו/או את פסק הדין, וכי, מכל מקום, עומדים לזכותה סיכויי הגנה של ממש שכן לא קיבלה לידיה נכסים של הנתבעת מס' 1, כנטען על ידי המשיבה.

ביום 3/3/2011 התקיים בפני דיון בבקשה והמבקשת נחקרה על תצהירה.

המבקשת הודתה בחקירתה כי התלוותה לאביה, לפגישה במשרדו של ב"כ המשיבה, וכי, לטענתה, "לא ידעתי מה קורה, פשוט התלוויתי לאבי".

המבקשת טענה כי אין לה כל חלק בעשייה בחברה, בניהולה או בפעילותה השוטפת והיא נפתחה על שמה רק בשל בקשתו של אביה.

המבקשת הכחישה כי נכחה בעת ביצוע הליך עיקול מיטלטלין ברישום, בביתה, ביום 24/2/2009.

המבקשת אישרה כי הגישה בקשה ביום 18/10/2009 בנוגע לכספים שמומשו מחשבונה בבנק מסד, בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצועו של פסק הדין נשוא הבקשה.

בחקירתה החוזרת טענה המבקשת כי לא קיבלה שקל, כלשונה, מן החברות אשר נרשמו על שמה (וביניהן הנתבעת מס' 1) וכי לא הועברו לרשותה נכסים של חברות אלה.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

המבקשת חזרה על טענותיה והוסיפה כי כתב התביעה כולל מרכיבים שלא ניתנים להיתבע בסדר דין מקוצר. עוד טענה המבקשת כי החזקה בדבר העברת נכסים היא חזקה הניתנת לסתירה, וכי לא הועברו אליה נכסים ואף שכרה לא נמשך, לאור מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת מס' 1.

ביום 15/5/2011 הגיש ב"כ המשיבה את סיכומיו.